Intel XR Dome
כיפה גיאודזית שהקמתי בפתח תקווה יחד עם העירייה וקבוצת מתנדבים מאינטל, שהופכת הקרנה אינטראקטיבית ומדיה סוחפת לחלל יצירה מוחשי עבור בני נוער באזור.
מה זה בכלל פרויקט Intel XR Dome?
דמיינו שאתם נכנסים לתוך כיפה גיאודזית גדולה, ובמקום להסתכל על מסך קונבנציונלי כמו טלוויזיה או מחשב, התוכן עוטף אתכם מכל עבר ב-360 מעלות. זה היה החזון שעמד בבסיס פרויקט ה-XR Dome שהוקם בפתח תקווה, בשיתוף פעולה עם אינטל, העירייה ומערכת החינוך המקומית. המטרה הייתה ליצור מרחב טכנולוגי, אינטראקטיבי וסוחף, שבו המשתמש לא נמצא מחוץ לחוויה אלא ממש בתוכה. התוכן מוקרן על כל המעטפת הפנימית של הכיפה, והסביבה עצמה מגיבה למי שנמצא בפנים.
המקום שלי בפרויקט: מה בעצם בניתי שם?
בסרטון המקורי של הפרויקט אני מוצג כתלמיד, וזה אכן מה שהייתי באותה תקופה. אבל בפועל, המעורבות שלי לא הייתה רק של משתמש קצה שבא ליהנות מהטכנולוגיה. עבדתי כחלק מהצוות המוביל שפיתח את המערכת הזו.
כבר בשלבים הראשונים, לא הסתפקתי בלהשתמש במערכת מוכנה. בער בי הצורך להבין את היכולות שלה לעומק ולראות מה אפשר ליצור באמצעותה. התפקיד המרכזי שלי היה בפיתוח החוויות, התכנים והשימושים השונים של המערכת. הייתי צריך לפצח איך לוקחים תשתית טכנולוגית מאוד מורכבת, והופכים אותה לכלי פרקטי שאנשים יכולים אשכרה להשתמש בו ללמידה וליצירה.
האימפקט: איך זה גרם לפרויקט להיות כל כך מוצלח?
מה שהפך את הפרויקט הזה למשמעותי, ולא סתם ל"גימיק טכנולוגי", היה השינוי בתפיסה של איך משתמשים בו. הגישה שהובלנו בפיתוח התוכן הייתה שהמשתמש הוא לא צופה פסיבי, אלא חלק פעיל מהחוויה.
לדוגמה, הבנו שהכלי הזה יכול לשנות לגמרי את הדרך שבה תלמידים לומדים. במקום ללמוד על תהליכים או מקומות דרך טקסט, הכיפה אפשרה לנו להמחיש דברים במרחב. אבל הערך האמיתי נוצר כשהחלטנו לאפשר לתלמידים לפתח תוכן בעצמם. כשמישהו בונה חוויה עבור מישהו אחר, הוא חייב להבין את החומר לעומק ולתכנן את התנועה של המשתמש בחלל. ההחלטה הזו הפכה את תהליך היצירה עצמו לחלק מהלמידה.
הצלחנו לייצר חוויות חזקות גם בעולמות אחרים, כמו ספורט. כשבנינו חוויה המבוססת על ענף הסקלטון (החלקה מהירה על קרח), היכולת להקיף את שדה הראייה של המשתמש יצרה תחושת תנועה ומהירות שאי אפשר להעביר בשום מסך רגיל. החיבור הזה בין הטכנולוגיה לחוויה אנושית מוחשית הוא מה שעשה את ההבדל וגרם לפרויקט להצליח.
אל מאחורי הקלעים: הצד הטכני של החוויה
כדי שהקסם הזה יעבוד, היה צריך לפתור לא מעט אתגרים טכניים. בדרך כלל, למסך יש גבולות גזרה ברורים. בתוך ה-XR Dome, הגבול הזה נמחק. הפיתוח דרש מאיתנו לחשוב על שדה הראייה המרחבי, על קווי הראייה של המשתמש ועל האופן שבו אלמנטים יופיעו וינועו סביבו.
בצד החומרה, המערכת נשענה על שילוב מורכב בין מצלמות, חיישנים ומערכות מחשוב שנועדו לקלוט את מה שקורה בתוך הכיפה. כל תנועה, מיקום או פעולה של המשתמש הפכו לקלט (Input) שעיבדנו בזמן אמת, ובתגובה, התוכן שהוקרן השתנה.
האתגר הגדול ביותר בפיתוח היה החיבור בין השכבות השונות. המחשב, העיבוד הגרפי, ההקרנה ההיקפית והחיישנים היו צריכים לדבר באותה שפה ולעבוד יחד בסנכרון מושלם, כדי שהמשתמש יחווה סביבה אחת חלקה ואחידה.
אגב, המורכבות הזו התחילה עוד בשלב הפיזי, כשבנינו את השלד של הכיפה עצמה, לוח אחר לוח, יחד עם מתנדבי אינטל, לפני שהפכנו אותה למכונה פעילה.
הדרך מכאן והלאה
כשאני מסתכל היום על העשייה שלי בפיתוח אתרים, פלטפורמות ומערכות בינה מלאכותית, אני עדיין עובד לפי אותם עקרונות שנולדו שם בתוך הכיפה. למדתי שהטכנולוגיה, מתקדמת ככל שתהיה, היא רק כלי. האתגר האמיתי, והדבר שבאמת מעניין אותי לעשות, הוא להבין איך לפרק את המערכת, לראות איך החלקים שלה מתחברים, ולבנות משהו שנותן ערך וחוויה אמיתית לאנשים שמשתמשים בו.